מקורות האייקידו והמרכז הישראלי לאייקידו

או-סנסאי – מוריהיי אואשיבה

משמעות המילה איי-קי-דו היא הדרך (דו) להרמוניה (איי) עם האנרגיה (קי).
אייקידו היא אמנות לחימה יפנית לא תחרותית. כיאה לאומנות שמקורה “תורת לחימה”, אומנות האייקידו כוללת אוסף של טכניקות קטלניות שנועדו להגנה מפני תוקף. במהלך השנים התפתח האייקידו והפך מ”תורת לחימה”, בה הדגש על הגנה עצמית ויעילות הטכניקה, ל”אמנות לחימה”, בה הדגש הוא על ה”דרך”.

במהלך האימון אנו מתרגלים טכניקות היכולות לסייע להגנה עצמית בשעת הצורך, אך אייקידו הולך צעד נוסף ומזמין כל מתאמן ללמוד משהו רחב בהרבה: ה”דו”, ה”דרך. ה”דרך” מכוונת אותנו לדרוש פחות מאחרים ויותר מעצמנו, ללמוד לשלוט בעצמנו ולשפר את עצמנו. ככל שמתקדמים ב”דרך” מתחדדת ההבנה ש”הלחימה”, שהייתה במקור נגד אחרים, הופכת למלחמה של כל אחד מאתנו בחולשות ובפחדים שלו. זוהי “מלחמה” של כל אדם להגברת המודעות ולשיפור עצמי.

העובדה שבאייקידו אין תחרויות אינה מקרית. על פי מייסד השיטה, שאסר על קיום תחרויות, מטרות האייקידו הן “הרמוניה” ו”שגשוג הדדי”, כלומר מצב בו שני הצדדים בונים איש את רעהו. זו הסיבה לכך שבאייקידו אנו מתאמנים בשיתוף פעולה עם בן/בת זוג, ומנסים לבצע את הטכניקות בצורה הרמונית, עם כיוון התנועה של בני הזוג ומבלי לפגוע בהם.
במהלך האימון אנו מחליפים תפקידים וכך משפרים את הכושר הגופני, מחזקים ומגמישים איש את רעהו, וגם לומדים לעבוד בשיתוף פעולה תוך עזרה הדדית.

האייקידו ששורשיה במסורת העתיקה, היא אמנות לחימה חדשה יחסית אשר נוסדה במחצית הראשונה של המאה העשרים ביפן. כיום, בכל מקום בו מתאמנים באייקידו ( מקום האימון בביפנית נקרא ‘דוג’ו’) ניתן למצוא תמונה של אדם מרשים, עם זקן לבן ועיניים בורקות, זוהי תמונתו של מוריהיי אואשיבה, מייסד האייקידו, המכונה בפי תלמידיו “או סנסאי”, המורה הגדול.
או סנסאי הקדיש עצמו ללימוד אמנויות הלחימה, והיה מומחה לדאי טו-ריו אייקי-ג’ו-ג’יטסו וכן לאמנות החנית ולאמנות החרב, בה הצטיין במיוחד ונחשב לבלתי מנוצח. נוסף על אמנויות הלחימה, אואשיבה הקדיש עצמו ללימודים רוחניים. אואשיבה היה מוטרד מן הרעיון שניצחון על אחרים אינו ניצחון אמיתי. הוא הבין שהגנה עצמית אמיתית מגיעה מן הניצחון על הקונפליקט בנפש האדם עצמו. באמצעות תובנות אלו המשיך לשכלל ולפתח את אומנות הלחימה אייקידו.

או סנסאי תיאר את מהות האייקידו במשפט: “האייקידו היא דרך להתפתחות גוף ונפש לשם יצירת חברה טובה יותר” והוסיף עוד רמז: “הניצחון האמיתי הוא ניצחון על עצמך”.
הטקסטים שהותיר אחריו המייסד מדגישים את העובדה שיש באייקידו יותר מאשר תרגול פיזי וטכניקות לחימה, ומי שיעמיק ויחקור עשוי למצוא באייקידו גם דרך חיים.

למי מתאים אייקידו?

  • האייקידו ניתן לאימון על ידי כל אחד ואחת בכל גיל.
  • התרגול דינמי, זורם ומשוחרר, ומאפשר למשתתפים לעבוד בקצב המתאים להם.
  • אייקידו מתאים לגברים ונשים כאחד.
  • צורת הלימוד הייחודית מאפשרת לנשים וגברים, צעירים ובוגרים, להתאמן ביחד ובהנאה.

למה טוב האייקידו?

  • שיפור הבריאות הגופנית: שיפור הכושר הגופני, חיזוק והגמשת הגוף.
  • חיזוק הביטחון העצמי ויכולת ההגנה.
  • המרצת המחזוריות בגוף.
  • פיתוח יציבה נכונה.
  • פעילות חברתית מהנה.
  • פיתוח גמישות נפשית: יכולת לפתור “סכסוכים” ללא עימות
  • חשיפה לפילוסופיה היפנית העומדת בבסיס האומנות

מוריטו סוגנומה סנסאי

“נהוג להתחיל דפי מידע על מורים גדולים בתואר הפורמאלי של המורה: מאסטר סוגנומה, דאן-8 אייקיקאי (הדרגה הגבוהה ביותר המוענקת כיום). זה מרשים, אבל קצת יבש.

אני מבקש לספר על סוגנומה סנסאי מהזוית האישית שלי, אם תרצו “סנסאי ואני”. בשנת 1989 הגעתי לדוג’ו של סוגנומה סנסאי בעיר פוקואוקה ביפן. הוא היה בן 47 ואני בן 23. הגעתי כי רציתי ללמוד אומנות לחימה, להיות לוחם קטלני, סמוראי ישראלי. סנסיי קיבל אותי להיות תלמידו, ומעולם לא נתן לי להרגיש שהחיפוש שלי הוא ילדותי. כל שאלה ששאלתי נענתה תמיד בכבוד מלא. בתחילה היו אלה שאלות לגבי הטכניקה. מאחר ולא ידעתי יפנית כמעט בכלל, התקשורת הייתה בעיקר פיזית, הוא נהג להראות לי את הטכניקה ואני למדתי מחיקוי.

בהדרגה החלה השפה היפנית שבפי להשתפר והתחלתי להבין את הנאמר, גם דברים שנאמרו לי באופן אישי וגם קטעי קריאה שסנסאי נהג לקרוא בשיעוריו. נחשפתי לעולם חדש, והמילים ליוו אותי גם ימים רבים לאחר שהסתיים השיעור בדוג’ו.

מבחינתי האישית סוגנומה סנסאי הוא הרבה יותר ממורה לאייקידו. אם אמנה את תאריו אז ניתן לציין שהוא מבכירי המורים לאייקידו בעולם, דאן-8 אייקיקאי, אחד מהאחרונים שזכו להיות תלמידים ישירים של המייסד, או-סנסאי. הוא גם מורה לקליגרפיה ולזן. אבל מעל הכל הוא מבחינתי מורה לחיים.”

אלי לרמן, יו״ר ומייסד המרכז הישראלי לאייקידו

סנסאי רואה באייקידו, בזן ובקליגרפיה דרכים לשיפור חיינו. במהלך שיעור זאזן שהעביר בישראל, נשאל “מהי מטרת האימון בזן?” ותשובתו הייתה: “להיות אחד עם מה שאנו עושים”. התשובה הזו, קצרה וקולעת, כוללת בתוכה את ראיית עולמו של סנסאי, שתוצאות האימונים שלנו באייקידו ובכל האומנויות הקשורות ל”דרך”, אמורות לבוא לידי ביטוי בחיי היומיום. מי שמתאמן באימוני אייקידו יתחזק מבחינה פיזית, זהו תהליך טבעי, אבל השינוי בחיי היומיום, שהוא חלק חשוב לא פחות, מצריך רצון לשינוי ומודעות של האדם עצמו.

אומרים שיש מורים רבים בעולם בכל תחום, אך יש מורים מעטים לחיים. אני מרגיש בר-מזל על שזכיתי לפגוש במאסטר סוגנומה, והעובדה שהוא נותן את חסותו לדוג’ו שלנו ואף הגיע לישראל פעמים רבות ממלאת אותי בגאווה.

כמה פרטים שכדאי לדעת על מוריטו סוגנומה סנסאי:

  • נולד בשנת 1942 במחוז פוקושימה, יפן.
  • בשנת 1997 הגיע לישראל בפעם הראשונה ללמד סדנת אייקידו ומאז ביקר בישראל 8 פעמים עד כה (ביולי 2011 היה ביקורו האחרון).
  • כיום עומד בראש ‘שוהייג’וקו’ (Shoheijuku), מלכ”ר המאגד למעלה מ-110 דוג’ואים שונים, עם למעלה מ-3,000 מתאמנים ברחבי העולם.
  • מעביר סדנאות אייקידו באופן קבוע ברחבי העולם (הולנד, נורווגיה, סין וקנדה).
  • פרסם לאורך השנים מספר ספרים בנושאי אייקידו, זן, בריאות והגישה הנפשית הנכונה. כמו כן, הוציא מספר סרטי וידאו מקצועיים ללימוד והדרכת אייקידו.
  • משמש דירקטור בהנהלה העליונה של פדרציית האייקידו של כלל יפן (All Japan Aikido Federation).
  • נשוי, אב לשלושה וסבא לנכד אחד.

שמו של ביה”ס שלנו הוא “המרכז הישראלי לאייקידו נישין-קאן”. מה זה נישין-קאן? “קאן” משמעו בית ספר, “נישין” – משמעו “יום חדש”. וביחד: ביה”ס של היום החדש. השם הוענק לדוג’ו שלנו על ידי סוגנומה סנסאי עם היווסדו בשנת 1997.

מספרים על קיסר סיני שעשה את האמרה הזו למוטו של חייו. בכדי להזכיר לעצמו שכל יום הוא יום חדש, וכי היום אינו המשך של אתמול, חצב הקיסר את המילים נישין-קאן בקערת האבן בה היה רוחץ את פניו בכל בוקר.

ביהדות מקובל להאמין שבמהלך השינה הנשמה מסתלקת מהגוף ועם היקיצה שבה אליו. ולכן המילים הראשונות שאדם מאמין אומר בבוקר הן: “מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך”.

גם המסורת היהודית וגם הרעיון של “נישין” או “יום חדש” מכוונים אותנו לאותה הבנה בסיסית: אל לנו לקום בבוקר בהרגשה של “ע-ו-ד יום מתחיל”, אלא להזכיר לעצמנו כי הוענק לנו עוד יום. היכולת לקום בבוקר ובאמת להרגיש רגשות תודה עמוקים – קיבלתי במתנה יום חדש!

העובדה שהקיסר הסיני חצב את המילים בכיור האבן שלו, כמו העובדה שביהדות חוזרים בכל בוקר על הטקסט “מודה אני” מוכיחות שהאופי האנושי מתנגד לרעיונות הללו, ושעל כל אחד מאיתנו יש לעמול קשה ולהילחם באופי האנושי הבסיסי בכדי להתקרב אל ההוויה הזו של “יום חדש”. זו עבודה יום-יומית שאמורה להזכיר לנו את הגישה הנפשית הנכונה, גישה של תודה עמוקה. אפשר למצוא נחמה בעובדה שבמשך אלפי שנים אנשים חכמים מישראל ועד סין עמלים קשה על מנת להפוך את הרעיון הזה לחלק מהוויית קיומם. זו מלחמה ראויה של כל אדם ואל תיפול רוחנו אם גילינו שאיננו מצליחים בקרב. זהו קרב קשה, שאם לא כך, האם היה הקיסר הסיני טורח לחצוב המילים בקערת האבן?

השם “נישין-קאן”, אשר הוענק למרכז על ידי מאסטר סוגנומה, מעיד על הגישה הייחודית של סוגנומה סנסאי לאייקידו: אייקידו הוא חלק מהחיים, והתקדמות בדרך האייקידו אמורה להיות שזורה בחיי היום-יום. הרבה יותר מאשר טכניקות להגנה עצמית, סוגנומה סנסאי מזמין כל אחד מאיתנו למסע מרתק להכיר את עצמו. אנו במרכז הישראלי לאייקידו נישין-קאן עושים כמיטב יכולתנו להיות ראויים לשם “יום חדש” ולהתקרב ולו במעט לאידיאל הזה.

קראו עוד על נישין-קאן בפוסט ‘כל יום הוא יום חדש

Eli Lerman

אלי לרמן

הגעתי ליפן בשנת 1989 כחלק מטיול “אחרי הצבא” ומסע לחיפוש עצמי. המטרה המוצהרת הייתה “ללמוד אייקידו”, למרות שלא התאמנתי לפני כן ולמעשה לא ידעתי על אייקידו דבר. הסיבה המקורית להגעתי ליפן הייתה שילוב של חשיפה לסרטים של סטיבן סיגל, סרטים בהם הוא מפגין את הצד האפקטיבי של האייקידו, והעובדה שלימוד אומנות לחימה היה חלום ילדות שלי. במבט לאחור: הגעתי ליפן ילד בן 23, שבא ללמוד אייקידו תוך 3 חודשים, להפוך ל”מאסטר” ולחזור לארץ. לא אמרתי זאת בקול רם אבל אם אודה על האמת זו הייתה המחשבה.

בחיפושיי הגעתי לעיר פוקואוקה בדרום יפן, עיר בת כמיליון וחצי תושבים. הגעתי לדוג’ו (ביה”ס) של סוגנומה-סנסיי וצפיתי בשיעור. השיעור נראה כריקוד יותר מכל דבר אחר ולא התחבר לי עם הסרטים של סטיבן סיגל. לאחר השיעור ישבתי עם סנסאי במשרדו הקטן. זה היה לפני למעלה מ-20 שנה אבל שנינו (סוגנומה סנסיי ואנוכי) זוכרים את המפגש הראשון: אני זוכר את עיניו החכמות והניצוץ בהן, את הידיעה ש”זה האיש ממנו אני רוצה ללמוד”. סנסיי מצידו זוכר את הג’ינס הקרוע שבו הייתי לבוש! עם הזמן התברר לי שקוד הלבוש ביפן מביע בעיקר כבוד לאדם איתו אתה נפגש. לבוא בג’ינס קרוע לא מראה על רמת כבוד גבוהה במיוחד…

ביקשתי מסוגנומה סנסיי אישור ללמוד אצלו וקיבלתי. בחודשים הראשונים התאמנתי יום-יום. יומי היה מורכב מאימון (לעיתים שניים ביום), כביסה, אוכל ושינה. לאחר מספר חודשים הבנתי שתכניתי המקורית להגיע לרמת מאסטר ב-3 חודשים לא תצלח. התחלתי ללמוד יפנית בבי”ס מסודר ובמקביל המשכתי להתאמן באייקידו ולעבוד.

בסיומו של התהליך נשארתי לגור וללמוד ביפן 6 וחצי שנים. במקביל ללימודי אייקידו סיימתי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטת קיושו (מסלול לימודים של הסטודנטים המקומיים – ביפנית). התאמנתי אייקידו במהלך תקופת שהותי ביפן גם בדוג’ו וגם במסגרת אימוני האייקידו במועדון באוניברסיטה. כששואלים אותי במה התמחיתי בלימודי המשפטים אני משיב: הפקולטה למשפטים, המחלקה ללימודי אייקידו.

כיום, למעלה מ-20 שנה אחרי הגעתי ליפן ברור לי לחלוטין שנסיעתי ליפן והמפגש עם סנסיי לא היו מקריים. המפגש הזה שינה את חיי והשפיע עליי השפעה כה עמוקה עד כי קשה לי לתאר את חיי בלעדיו. לאורך התקופה הזו (של 20 שנה) השתנתה הבנתי את האייקידו. חלק מהשינוי נעשה הודות לקטעים שסנסיי נוהג להקריא בשיעורים. לרוב היו אלו קטעים לא ארוכים, אך בתמציתיותם היפנית הם חלחלו בנפשי ושינו אותי ואת האופן בו אני חווה את העולם. כמו טיפות מים החוצבות באבן כך המילים עיצבו אותי. מובן שהמילים לא היו משפיעות לבדן, והשילוב של התרגול הפיזי באימונים עצמם הוא זה שפעל את פעולתו.

אייקידו – הדרך להרמוניה עם האנרגיה. הדרך – חמקמקה מאוד. מהי הדרך? איפה לחפשה? אלו שאלות שהעסיקו וממשיכות להעסיק אותי לאורך כל שנות עיסוקי באייקידו. אין בי ולו היומרה הקטנה ביותר להעמיד פנים כאילו אני מצליח ליישם את האידיאלים הגבוהים עליהם מדבר האייקידו: הרמוניה, “כאן ועכשיו” וכדומה הם רעיונות נשגבים ואני מנסה כמיטב יכולתי הצנועה להתקרב אליהם. אני מודע עד כאב להיותי רחוק מאוד מיישומם.

אני מאמין שאייקידו הוא כלי נהדר, כלי שבעזרתו עשיתי (וממשיך לעשות) שינויים גדולים וחשובים לשיפור חיי: החל מפעילות פיזית בריאה ומהנה, דרך הבנה טובה יותר של הצורה בה אני מתקשר עם הסביבה, שינוי גישה, אסרטיביות ועוד. אני מוצא באייקידו מצפן, בי”ס ומעבדה לחקר החיים.

עדיין לא הגעתי להארה, ולכן איני מבטיח ניסים ונפלאות, אך מאחר שהייתה לי הזכות להיחשף לכלי כל כך משמעותי, כלי חיובי ואמיתי ששיפר את חיי מאוד, אני רואה לי זכות גדולה וגם חובה לחלוק אותו עם מי שמעוניין.

בברכת יום חדש!

אלי לרמן

על ציר הזמן

1963 – סוגנומה סנסאי מתחיל לימודי אייקידו

בשנת 1963, החל מוריטו סוגנומה סנסאי אימוני אייקידו במסגרת מועדון האייקידו באוניברסיטה בה למד בטוקיו. המורה האחראי שם היה טאמורה סנסאי (שלימד אחר כך שנים רבות בצרפת).

1967 – סוגנומה סנסאי מתקבל כאוצ’י-דשי (תלמיד ישיר) של מייסד האייקידו

בשנת 1967 התקבל סוגנומה סנסאי כאוצ’י-דשי (“תלמיד ישיר”) של המייסד (או-סנסאי). סוגנומה סנסאי הוא מבין התלמידים האחרונים שזכו ללמוד ישירות מהמייסד.

1969 – מייסד האייקידו, מוריהיי אואשיבה נפטר

1970 – סוגנומה סנסאי נשלח להפיץ את האייקידו בדרום יפן מטעם ההומבו-דוג׳ו (בית הספר המרכזי לאייקידו בטוקיו)

בשנת 1970, שנה לאחר פטירתו של המייסד, נשלח סוגנומה סנסאי ע”י דושו (ראש השיטה בעת ההיא) לקיושו, האי הדרומי ביפן, להפיץ את האייקידו מטעם הומבו-דוג’ו. בשנת 1970 עמדה אוכלוסיית האייקידו בקיושו על 20 איש.

1981 – סוגנומה סנסאי מתחיל לימודי זאזן

בשנת 1981 פגש סוגנומה סנסאי מורה לזן בשם אומדה זנג’י והיה לתלמידו. מאז, משלב סוגנומה סנסאי אימוני זאזן במקביל להוראת אייקידו, וכיום הוא מלמד שיעורי זאזן אחת לחודש בדוג’ו המרכזי שלו ביפן.

1989 – אלי לרמן מתחיל לימודי אייקידו אצל סוגנומה סנסאי

בשנת 1989 הגיע אלי לרמן ליפן במסגרת טיול והחליט להתחיל לימודי אייקידו בהדרכתו של סוגנומה סנסאי.

1997 – נוסד המרכז הישראלי לאייקידו נישין-קאן

בשנת 1997, לאחר חזרתו של אלי לישראל, הקים אלי את המרכז הישראלי לאייקידו נישין-קאן, בחסות הדוג’ו של סוגנומה סנסאי ביפן.