החרב המחייה

החרב היפנית היא חלק מהדרך של הסמוראי.
נהוג לדבר על שני סוגים של חרב:
החרב המחייה (הנותנת חיים = Katsujinken) והחרב ההורגת (Satsujinken).
במילים אחרות: "חיים ומוות בידי החרב".
החרב במקור שימשה ככלי הרג. במהלך השנים פיתחו הסמוראים קוד התנהגות, אמות מוסר ואתיקה גבוהות, העושות שימוש באותו כלי מקורי, אך הולכות הרבה מעבר אליו.
זוהי ההתפתחות של ה- "Do" , הדרך. זוהי הדרך שבה צועד הסמוראי, דרך להתפתחות עצמית, דרך המוסר. החרב, הפכה מכלי הרג לכלי לחיים טובים ונכונים יותר.

אייקידו הינה דוגמה להתפתחות רוחנית זו. אייקידו, כמו החרב, במקורה הייתה תורת לחימה, אוסף של טכניקות שנועדו להרוג, לפצוע ולשבור. ואולם, באימוני האייקידו אנו עובדים בשיתוף פעולה עם בן/ת הזוג, ומנסים לבצע את הטכניקות בהרמוניה, עם כוון התנועה של בן/ת הזוג ומבלי לפגוע בו/ה.
דרך האימון אנו מחזקים ומגמישים איש את רעהו. אנו לומדים לדרוש מעצמנו, לחנך ולשפר את עצמנו דרך האמנות.
אייקידו הפך את טכניקות ההרג לדרך המעניקה חיים!

ביפנית יש חשיבות רבה למילים, ומאמינים כי טמונה בהן אנרגיה משל עצמן. המילה "מילה" מורכבת משתי אותיות שאחת מהן מבוטאת כמו האות חרב. ניתן לומר כי ביפנית "מילה" הינה "החרב של הדיבור". וכך, כמו החרב, גם המילים יכולות לחיות (להעניק חיים) או להרוג. גם בעברית קיימת אימרה דומה להפליא: "חיים ומוות ביד הלשון".

אם ניקח דוגמה משיעורי האייקידו, כאשר אנו עובדים עם בן זוג, קל מאוד למצוא את הטעון שיפור בטכניקה שלו. אנו יכולים לתקן אותו בלי סוף: "לא כך! לא כך עושים זאת! לא טוב!" בצורה כזו בן הזוג הולך ומתכווץ. לעומת זאת, אם נשכיל למצוא את נקודת החוזק שלו, ולומר: "זה הכוון. אם תמשיך לפתח את הכוון הזה תשתפר מאוד!" – אנו בונים ומחזקים אותו. אנו משתמשים בחרב הדיבור להעניק חיים.

מה אתם חושבים על ה"אנרגיה של המילים"?

תגובות (4)

  1. שמוליק פרנק:

    שלום,
    אחד הדברים החשובים לשיפור ביאיידו (כך נאמר לי) היא היכולת לדמיין כראוי את התוקפים המדומים. יש צורך להרגיש שהם אמיתיים, "לתת להם חיים". אחרת איך נוכל להרוג אותם? 😉

    באייקידו, אני מוצא עניין דומה ביכולת לראות את הפרטנר בעיניים גלויות ולא מעורפלות באנוכיות שלנו. בהקשר לפוסט קודם, לראות את מצב מלאות הכוס שלו (ולהמנע מלהוסיף עליה יתר על המידה).
    וברמה פיזית – לנסות ולהרגיש את הקצב-מהירות-עוצמה-כיוון של בן הזוג ולפעול בהתאם. שני אלו רחוקים ממני מאוד מאוד אך יותר מזאת, קשה לי להגדיר את זה.. אולי זו
    היכולת להמנע מהאשמה (הוא עשה לי ואני עשיתי לו, או הוא טעה או אני טעיתי) ולנסות לראות את שנינו ביחד באור שווה. האשמה תמיד מציבה רק צד אחד באור מלא והנושא כזכור הוא להאיר גם את האחר, להפכו לאמיתי כמוני, להעניק חיים במלוא משמעות ואהבת לרעך כמוך.

    קצת קשה לחשוב על זה כשמעקמים לך את היד… 🙂

    להתראות.

    1. יוסי מגל:

      אלי שלום,
      נהניתי לקרוא את מילותיך על החרב. החרב היה כלי הנשק העיקרי ביפן העתיקה ונכרת השפעתו הרבה על האייקידו.
      נתבך חשוב מאוד באמנותינו הוא העומק האתי, המוסרי שמאחורי הטכניקות והמיומנות. גם אמנויות יפניות עתיקות שותפות לגישה זו אפילו שהמטרה הסופית של האימון הייתה להפוך את ההולך בדרכו ללוחם.
      היום אין אנו מתאמנים כדי להיות לוחמים כפי שציינת ואין אנו אוחזים בחרב כדי לחתוך מישהו.
      אבל, כאמור, למשל, ביאידו, היה נהוג לומר שכשאין צורך לשלוף את החרב והיא נשארת בנדן זהו הניצחון הנעלה ביותר. יש כאן אמרה על איפוק ודגש על חיפוש פתרון של פיוס במקום שיהיה מבוסס על התנגשות.
      בשינטו מוסו ריו ג'ו האימון כולו מבוסס על לימוד מיומנוית של המקל נגד החרב. מה שיפה ומעצים בעיניי הוא שהמחזיק בחרב הוא המורה או התלמיד הבכיר ביותר שתמיד מפסיד.זה לא מובן מאליו בכלל, החרב החזקה והאימתנית מפסידה לג'ו. זוהי הסימולציה של האימון והמשמעות שלה ענקית. החרב במקרה הזה היא כלי של העצמה, גדילה ,נתינה והענקה והיא מאפשרת לחלש ממנה להתגבר עליה ולגדול, לחיות.
      באייקידו החרב היא המנחה והמחזקת ולכן תרומתה לפיוס מובנית בתוך האמנות.
      אהבתי גם מאוד לקרוא את התגובה של
      שמוליק והיא בהחלט מאירה עיניים. תודה,
      יוסי

      1. אלי לרמן:

        יוסי שלום.
        תודה על תגובתך המרתקת.
        לכבוד הוא לי שמורים בכירים לאייקידו כמוך קוראים את הבלוג הצנוע שלי.
        מאוד מתחבר למה שכתבת בנושא הניצחון בלי לשלוף, או כפי שכתבת: "כשאין צורך לשלוף את החרב והיא נשארת בנדן זהו הניצחון הנעלה ביותר. יש כאן אמרה על איפוק ודגש על חיפוש פתרון של פיוס במקום שיהיה מבוסס על התנגשות."
        זו בהחלט הרמה הגבוהה ביותר.
        אהבתי גם את הנושא שהמורה / התלמיד בכיר – בוחרים להפסיד כדי לגדל ולהעצים את התלמידים. בהחלט מרתק.
        תודה רבה שחלקת מהידע שלך.
        בברכת יישר כוח.
        אלי

    2. אלי לרמן:

      שמוליק שלום,
      תודה על תגובתך מאירת העיניים.
      נגעת במספר נושאים: להעניק חיים לבן הזוג, לראות את מצב מלאות הכוס שלו, לוותר על האשמה ולהעניק חיים במלוא משמעות ואהבת לרעך כמוך.
      כל הכבוד על קשירת הנושאים השונים וחיבורם יחד לתגובה אחת. בהחלט מעניין ומעורר מחשבה.
      תודה ששיתפת.
      בברכת המשך הנאה בדרך.
      אלי

כתיבת תגובה