וואבי סאבי ואייקידו

באסתטיקה היפנית קיים מושג הנקרא “וואבי סאבי”. אני מדגיש: וואבי סאבי ולא וואסאבי…

אין אדם יפני שאינו מכיר את המושג, אבל כששואלים אדם יפני מהו אותו וואבי סאבי הוא בדרך כלל יתחמק בעדינות ויגיד שקשה מאוד להסביר את זה.

בהיותנו מערביים, אנו איננו מוכנים להסתפק בתשובה הזו והוכחה לכך ניתן למצוא בעובדה שיש מספר ספרים שנכתבו בניסיון להסביר ולהגדיר את המושג.

אם לנסות ולנסח מהו אותו אידיאל אסתטי הייתי אומר שהוא “התפיסה היפנית המעריכה, נהנית ומוקירה את היופי בעולם הטבעי והבלתי מושלם”.

המושג מגיע מעולם הזן-בודהיזם ובמיוחד מטכס התה היפני, טכס של טוהר ופשטות. המאסטרים של טכס התה העלו על נס את השימוש בכוס מלאכת יד, שצורתה אינה אחידה ושיש בה חוסר שלמות מכוון.

לפני זמן מה פנה אליי אחד מחברי הדוג’ו, שרון ויינטה, ושאל אותי אם אני מכיר את המושג. עניתי שכן, וכמו יפני טוב הוספתי שקשה מאוד להגדיר אותו. שרון סיפר לי שקרא שמשמעות המושג היא ליהנות מחוסר השלמות, ליהנות מהדבר בצורתו הטבעית, ולראות בפגמים וחוסר השלמות את ייחודיותו של האובייקט. ואז הוסיף ושאל: אם באייקידו אנו שואפים לשלמות, לטכניקה מושלמת, לתזמון מושלם, לדיוק וביצוע מלוטשים, לזאן-שין (סיום מדויק ומודע) – האם אין סתירה בין המושגים? איך הרעיון של וואבי סאבי בא לידי ביטוי באייקידו?

ביקשתי משרון קצת זמן לחשוב ואני עדיין מתחבט בשאלה היפה שלו.

אז ראשית אני מבקש להודות לשרון על השאלה מעוררת ההשראה.

ואני פונה אליך: מה דעתך? איך לדעתך בא לידי ביטוי הרעיון של וואבי סאבי באייקידו?

מצפה לתשובותיך מאירות העיניים.

תגובות (7)

  1. יואב רשף:

    לפי מה שקראתי, וואבי סאבי זה היופי והאסתטיקה של חוסר השלמות. כלומר, יופי לכאורה מושלם הוא, למשל, של נערה צעירה עם עור חלק וללא קמטים ועיוותים, ופנים סימטריים לחלוטין. אבל לפעמים יופי כזה נראה “מלוקק” ומלאכותי. אישה מבוגרת יותר, עם מעט קמטוטי גיל, ואולי לא סימטרית לחלוטין יכולה להשרות מראה מרשים (ויפה) יותר. לדעתי אין כאן גלישה למצב של לנסות לחפש יופי בכל דבר, ולומר שבכל אישה יש יופי. לדעתי זה ללכת לקיצוניות.
    באיקידו, היופי המושלם הוא אולי הטכניקה המבוצעת ע”י אוקה ונאגה מיומנים, המתואמים לחלוטין זה עם זה. אוקה אתלטי וגמיש, שנע בצורה חלקה ומושלמת ביחס לתנועות הנאגה. אם נראה טכניקה כזו נגיד – איזה יופי. זה היופי הקלאסי. והיכן הוואבי סאבי ? אפשר לעשות טכניקה לאוקה שהוא פחות גמיש ואתלטי. פחות קורא את תנועות הנאגה בשלמות. אבל אם הנאגה מבין את הטכניקה, נע נכון ביחס לאוקה, מתאם את המרכז שלו ביחס למרכז של האוקה, תצא טכניקה יפה ויעילה. אולי לא “מושלמת” בהשוואה לדוגמה הראשונה, אבל טכניקה נכונה, בסיסית, ויפה כמו כוס התה מחימר שהיא יפה לא פחות מכוס הפורצלן החלקה והמושלמת.

    יואב

  2. מיקי בלהסן:

    מסכים עם יואב, ואנסה להוסיף נקודת מבט נוספת, תרתי משמע. יואב מתאר ראיה של וואבי סאבי מצד מי שצופה בטכניקה מהצד, לי הגישה הזו דווקא התקשרה לראיתו של המתאמן עצמו, אוקה או נאגה. יש לנו ציפיה סמויה מבן הזוג איתו אנו עובדים, שיבצע את הטכניקה באופן מסויים, ״מושלם״, או כמו שהמורה הדגים (או ליתר דיוק, כמו שנדמה לנו בשלב בו אנו נמצאים כרגע שהיא אמורה להיות). בעבודה עם בני זוג שונים, חלקם יבצעו את הטכניקה אחרת. לעתים זה נובע מהבנה אחרת שלהם, אבל באינסטינקט הראשוני שלנו נפרש את הביצוע שלהם כלא טוב, או ״פגום״. הגישה של וואבי סאבי, מתקשרת ליכולת שלנו לקבל כל בן זוג, להתאים את עצמנו אליו. להבין שהוא הוא, וכרגע זו הטכניקה, וללמוד ממנה כך שנרוויח מההבנה השונה הזו גם דברים נוספים. השונות הזו וכל ״פגם״ לכאורה הוא הזדמנות להרוויח ולהעשיר את טווח הפעולה וההבנה שלנו. ועוד נקודת מבט, איך אנחנו מתייחסים לפגמים בטכניקה שלנו עצמנו בגישה של וואבי סאבי, אבל זה כבר גדול עלי מדי לשעת בוקר מוקדמת זו.

  3. עדי גורן:

    נהנתי לקרוא את התגובות של יואב ומיקי.

    אני מנסה להתחבר לרעיון מתוך עולם המושגים המוכר לי. ראיית דבר מה כ״שלם״ או כ״לא שלם״ יכולה להיות דומה ל״הפוסל במומו פוסל״ המרמזת שמה שנראה בעיננו ״כלא מושלם״ קשור לראיה שלנו ולאו דווקא לדבר עצמו.

    זה עניין חמקמק שקשה לתפוס במילים. מילים מכוונות אל השכל. השכל מבין שיש טכניקה טובה נכונה שלמה והרמונית. אבל וואבי סאבי מכוון אל מודעות אחרת מהשכל…אולי כוונה/יחס/חמלה/רגש טוב/קבלה לטכניקה באייקידו.

    תירגול אייקידו עבורי הוא עבודה של קבלה. תהליך של קבלה עצמית ועבודת התפתחות. כשאני מקבלת את מקומי העכשווי בתהליך הלמידה, מקבלת את הפער שבין ההבנה הקוגנטיבית שלי של הטכניקה ובין היכולת שלי ליישם בגוף קואורדינטיבית ובריכוז ברגע הנוכחי, אני נכנסת לחוויה של ״אייקי״. אני בשלום עם עצמי.

    על אף ההבנה המנטלית שאני לא ״שם״. אני כן ״שם״ בוואבי סאבי.

    אני מבינה שכלית איך הטכניקה צריכה להיות בשלמותה. אני לא ״שם״ – לא מבצעת את הטכניקה בצורה המושלמת. עושה טעויות. רואה בעצמי את הפגמים. אבל ה״שם״ הולך ומתרחק כל הזמן ככל שההבנה שלי גדלה לגבי הטכניקה. אני מגלה עוד ועוד דקויות. מבינה שגם יכולת התפיסה שלי לגבי ״שלמות״ היא חלקית.

    כשאני לא מתייחסת אל ההצלחה שלי לבצע את הטכניקה בכללותה אלא חשה הצלחה על היבט מסויים שלה שביצעתי נכון…בשלמות היחסית.. זה אולי וואבי סאבי.

    היכולת להזיז את נקודת המבט שלי משיפוטית אל מקבלת, זו השלמות שבאי שלמות.

    שלם בלב ולא שלם בשכל. וואבי סאבי.

  4. שי שלום:

    מסכים עם התגובות המעניינות, ומוסיף עוד כמה היבטים:
    1. היופי באייקידו הוא תפיסת חוסר השלמות שלנו, המתאמנים. כל אחד מאיתנו מקבל את זה שהטכניקה שלו אינה מושלמת. זה מאפשר לנו להמשיך ללמוד ולהתפתח, להיות קשובים, צנועים, לקבל ביקורת בשמחה, ולהשתדל להיות מתאמנים ואנשים טובים יותר. כמו שכתבו יואב ומיקי, גם ההבנה שהפרטנר שלנו לא מושלם מאתגרת אותנו להתאים את עצמנו אליו וגם לשמור על בריאותו.
    2. אם טכניקה מושלמת באומנויות לחימה מטרתה לחסל או לפגוע אנושות ביריב, הרי שבאייקידו הטכניקה היא לא מושלמת, היא מכבדת את היריב ומתמקדת בלנטרל אותו בלי לפגוע בו.חלק מהיופי הוא בתנועות המעוגלות, ההרמוניות והלא מושלמות שבהן אנו משתמשים.
    3. אחד הדברים היפים לעין והמעשירים באייקידו הוא היפוך טכניקה (קאשי וואזה), אשר מתאפשר כאשר אנו מבצעים את הטכניקה בצורה לא מושלמת בכוונה, כדי לאפשר ליריב להפוך אותה.
    שיהיה ערב טוב ומושלם לכולם

  5. רועי:

    איזה יופי. אני מתאמן באייקידו כשנה, די טירון בסך הכל. רציתי לומר שהתגובות כאן מעוררות השראה ואפילו ריגשו אותי. כפרפקציוניסט האייקידו לימד ומלמד אותי לקבל את חוסר השלמות, את היותי פחות טוב וכו׳. מה שעדי כתבה יפה כל כך. כאדם יהיר למדי אני לומד לחוש ענווה וזו הרגשה טובה ומשחררת.

  6. יובל מויאל:

    לדעתי וואבי סאבי משתלב בצורה כמעט מושלמת 😉 עם אייקידו.
    בזמן האימונים אנו מנסים לשפר את המיומנות בטכניקות השונות, אך רובנו מודעים לכך שברגע של התקפה כמעט אמיתית (בתרגול חופשי אגרסיבי למשל) אנו לרוב רחוקים מלבצע טכניקה מושלמת.
    אולי זו הסיבה שבאייקידו אנו לומדים להיות דינמיים, ומתוך קבלת חוסר השלמות של הטכניקה שלנו, אנו תמיד שואפים “להסתדר” עם חוסר השלמות ולהחליף מיד את הטכניקה בצורה זורמת, מבלי להפריע לתנועת האוקה (התוקף).
    כפי שמעצבים כוסות לא מושלמות לטכס התה, מבלי להפריע ליכולת של הכוס להכיל את התה, אנו יכולים לבצע טכניקות לא מושלמות, מבלי להפריע לעקרונות האייקידו להיות מיושמים בתוך חוסר השלמות שבה אנו מבצעים את הטכניקות.
    מקווה שזה הגיוני לעוד מישהו 🙂

כתיבת תגובה