את השיעורים הכואבים זוכרים הכי טוב!

ישנם שיעורים כואבים שאנו לומדים בחיים. אחלוק אתכם אחד שאני זוכר היטב:

מספר חודשים לאחר שהגעתי ליפן, פחות מחצי שנה מיום שהתחלתי להתאמן אייקידו, יצא לי להתאמן עם אחד התלמידים הוותיקים של סוגנומה סנסאי. התאמנו לאחר השיעור, ובשלב מסוים הוא ביצע שינוי מהיר בטכניקה (פשוט “נעלם לי”) ואני מצאתי את עצמי פוגע עם הכתף בעוצמה במזרון.

הייתי המום לגמרי. זו הייתה הפציעה הראשונה שלי באייקידו. אני זוכר את הכאב ויותר מכך את הכעס שחשתי כלפי שותפי לאימון: הרי הוא ותיק ממני ולכן גם אחראי לבטיחותי! איך הוא מעז לפצוע אותי?

למרות שלא נגרם נזק בלתי הפיך, הכאב בכתף ליווה אותי עוד שבועות רבים, וכך גם הכעס כלפי אותו אדם האחראי לפציעתי.

בעקבות אותו אירוע כואב התחלתי להתאמן ביתר זהירות. מבלי לחשוב על כך או לנתח את התהליך, באופן טבעי, התחלתי להתאמן בצורה בה אני שומר על עצמי. בעקבות הפציעה הבנתי שאייקידו אינו ריקוד, וכי בכל טכניקה יש פוטנציאל פציעה. מאותו יום השיעורים התנהלו ביתר ערנות מצדי.

כיום, יותר מ 25 שנים מאוחר יותר, אני מבין שהאיש עשה לי שירות נפלא. עד לאותו רגע התאמנתי במחשבה שהאחריות לבטיחותי היא בידי בן הזוג. זו גישה בעייתית, שכן היא בעצם מוציאה מידיי את “ההגה” ומפקידה אותו בידי אדם אחר. האידיאל, להבנתי, הוא אכן לסמוך על בן הזוג, אבל לא להסתמך על טוב ליבו בלבד אלא לפתח את התחושה ש”אני אחראי למה שקורה לי”, ש”ההגה בידיי”. זו העוצמה האמיתית.

כיום אני ביחסים מצוינים עם אותו אדם, ולא רק שאיני כועס עליו, בליבי אני מודה לו על השיעור שלימד אותי.

חשוב לי להבהיר שאין כוונתי שעלינו לפצוע את חברינו לאימון בכדי ללמד אותם אחריות. לגמרי לא!

אני רק אומר שהחוויה האישית שלי לימדה אותי לקחת אחריות על עצמי גם בתור אוקה. ומאחר והאחריות בידי יש לי גם את היכולת להשפיע.

את השיעורים הכואבים זוכרים הכי טוב! אבל הדבר החשוב ביותר הוא מה המסקנות והלקחים שאנו מפיקים מהם. אני מרגיש שהשיעור הזה שירת את ההתקדמות שלי באייקידו וגם בחיים ועל כך תודתי.

מה דעתכם?

 

תגובות (2)

  1. הרנן גומלסקי:

    יחד עם זאת שאנחנו אחראים לעצמנו, אם אנחנו זוכרים את אחד הפוסטים מהעבר, 5+5=10 ו- 8+2=10, אם שני החלקים של אותה טכניקה (אוקה ונאגה) זוכרים את העיקרון הזה ושומרים על הערנות, הסיכוי לפציעות יהיה נמוך יותר והאימון מהנה יותר לשניהם.

  2. אלי לרמן:

    הי הרנן,
    תודה על התגובה היפה והתזכורת של הפוסט של 5+5 = 10.
    בהחלט מסכים אתך ששני הרעיונות: “להיות אחראי לכל מה שקורה לי” בשילוב “חמש ועוד חמש שווה עשר” נותן נוסחה מצוינת המאפשרת לנו להתאמן ולהתפתח באייקידו עם מינימום סיכון לפציעות.
    תודה שחלקת.
    להתראות.
    אלי

כתיבת תגובה