מתוך מחברת המדריך של סוגנומה סנסאי 3

תגובות (2)

  1. מיכל אנדרייב:

    הי אלי,
    השאלה הזו מאוד העסיקה אותי כשרק התחלתי, ממש בשיעורים הראשונים – איך יכול להיות שאני תורמת משהו לבן זוג שמתאמן באייקידו כבר שנים??? התשובה שקיבלתי הייתה שבשל העובדה שאני חדשה אני משקפת טוב את התגובה לטכניקה וכך גם המנוסה שבמתאמנים לומד…
    אני מקווה שאכן זו ההרגשה, כי לעניות דעתי אני עדיין בהתחלה…

    אני עצמי חווה תמיד חוויה של למידה וברובם המוחלט של הפעמים גם הקשבה לקצב שלי תוך ביצוע הטכניקה:)

    גם אם קשה לי במהלך השיעור ויש בי לא מעט תיסכול, אני יוצאת בסופו של דבר בהרגשה טובה ומלאת אנרגיה
    וזה מה שנותן את המוטיבציה להמשיך.
    הכי הרבה למדתי כאן את המשפט: לא הביישן למד.

    בהזדמנות זו, תודה מיוחדת לך אלי על הרוח הטובה הנסוכה בהמון קבלה שאתה משרה והעוברת כחוט השני בין כל באי הדוג'ו באשר הם!
    וכמובן לכל המתאמנים שמלמדים מכל הלב!

    יום טוב, מיכל

    1. אלי לרמן:

      מיכל שלום רב,

      תודה על התגובה היפה והמילים החמות.

      מניסיוני, השאלות שאת מעלה מעסיקות את רוב רובם של המתחילים: איך יכול להיות שאני תורם משהו לבן הזוג?

      התשובה לכך כוללת בהחלט גם את "השיקוף האובייקטיבי של הטכניקה", כפי שציינת, כלומר, המתאמנים החדשים אינם יודעים איך הם אמורים להגיב וזו הזדמנות לוותיק ללמוד על "תגובות טבעיות" לטכניקה.
      דבר נוסף שכדאי לזכור הוא שהאימון עם מישהו פחות מנוסה מאלץ אותי להבין את הטכניקה ברמה גבוהה יותר. אם נחלק את הבנת הטכניקה לרמות: רמה של יכולת לבצע טכניקה היא רמה טובה אך רמה של יכולת להסביר וללמד מישהו אחר היא לעולם גבוהה ממנה. זו הסיבה שתלמידים רבים בוחרים להשתלב בהדרכה, מאחר ודרך ההדרכה הם מעמיקים את הבנתם הם בטכניקה.
      לסיכום, באימון של וותיק-מתחיל באייקידו שני הצדדים יוצאים נשכרים. זה win-win קלאסי. תואם לחלוטין את רוח האייקידו.

      שוב תודה על המילים החמות.
      ותודה על ההזדמנות להתאמן וללמוד יחד.
      יום חדש וטוב!
      אלי

כתיבת תגובה