שלושת העקרונות לקבלת החלטות נכונה

שלושת העקרונות לקבלת החלטות נכונה

יאסואוקה סנסאי, מלומד ומנהיג יפני בולט שחי במאה ה 20, אומר שיש שלושה עקרונות מנחים למחשבה ולקבלת החלטות נכונה של מנהיג. ואלו הם:

  1. טווח ארוך.
  2. מימדים שונים.
  3. לחשוב על השורשים.

מה הכוונה?

טווח ארוך משמעו לא לחשוב רק על מה נוח עכשיו. לחשוב 5 ו- 10 שנים קדימה. בראייה לטווח ארוך הדברים נראים אחרת. מה שנראה נוח עכשיו עלול להיראות שונה לגמרי במחשבה לטווח של 5 שנים.

במימדים שונים הכוונה הינה לחשוב על ההחלטה מזוויות שונות. כפי שלכל חפץ יש מימדים שונים, לא להתבונן בחפץ רק מזווית אחת אלא מזוויות שונות. כוס מים עשויה להיראות מלבנית במבט צידי אך עגולה במבט על. חשוב להתבונן על נושא ההחלטה מזוויות שונות.

לחשוב על השורשים ולא על העלים והפרחים. לכל דבר יש את העיקר, את המהות. לדוגמא: אנשים רגילים המתבוננים בעץ מתפעלים מהעלים ומהפרחים. מנהיג יודע שאלו מתקיימים רק בזכות הגזע והשורשים. כאשר חושבים על משהו תמיד לזכור מהו העיקר, מהם השורשים והגזע של הדבר.

את הטקסט הזה למדתי מסוגנומה סנסאי לפני שנים רבות ואני משתדל לזכור אותו בעת שאני מקבל החלטות.

במהלך הסדנה השנתית 2014 שהתקיימה בצל מבצע "צוק איתן", למדתי מנאקמורה שיהאן שיעור בנושא.

לפני הסדנה התלבטתי האם לקיימה בתוך מצב הלחימה ואי הוודאות שקדמו לסדנה. נועצתי בכמה מחברי הדוג'ו ולאחר מחשבה על המצב, על מערכת היחסים עם שיהאן, על הסיכון האמיתי שהוא עלול להיות חשוף אליו, האחריות למשתתפי הסדנה, חשיבות שמירת השגרה בעת כזאת ועוד – החלטתי לקיים את הסדנה. אציין כי קיבלתי את ההחלטה ביום ג' בבוקר, יום בו הייתה הכותרת בעיתון: "הפסקת אש". לתחושתי, שקלתי את הדברים לפי שלושת העקרונות האמורים של יאסואוקה סנסאי.

ביומה הראשון של הסדנה התבשרתי על נפילתו של יובל דגן ז"ל. הייתי נסער כולי ושקלתי לבטל את הסדנה, או לכל הפחות את השיעורים ביום ב' בערב ולהיות בלוויה. בדרכי לאסוף את שיהאן מחדרו חשבתי איך אני מודיע לו שאני הולך ללוויה והוא יישאר להדריך בלי מתורגמן ומארח. תוך שאנו נוסעים ברכב לכיוון הסדנה סיפרתי לשיהאן על נפילתו של יובל ז"ל ועל תחושתי הכבדה. והוא ענה לי: "בדיוק מזה חששתי". הייתי מופתע ושאלתי מה כוונתו, והוא הסביר: "כשדיברנו על האם לקיים את הסדנה – לא חששתי לעצמי. ידעתי שלא תיקח אותי למקום מסוכן. אבל חשבתי מה יהיה אם יגייסו חלק מהמשתתפים, ומה יקרה אם חס וחלילה מישהו ייהרג ואיך זה ישפיע על האווירה בסדנה."

הייתי פעור פה. לפתע המשפט של "לחשוב על הנושא במימדים שונים / זוויות שונות" נראה לי עמוק בהרבה ממה שחשבתי קודם. כמו באייקידו, גם כאן, הבנתי שיש רבדים שונים ללימוד. גם בטקסט הזה, שחשבתי שאני מכיר, הבנתי שיש לי עוד הרבה מה ללמוד. שיעור מצוין בענווה.

כתמיד, אני מצפה בכיליון עיניים לתגובות שלכם.

19 תגובות

  1. ניסוח יפה שמכבד את יובל ז"ל.החיים והדוג'ו כנראה נפגשים במהלך החיים ומשפיעים ומושפעים זה מזה.
    הכי קשה זה לקחת משפטי חוכמה ולהפנים אותם לחיינו כך שיהיו חלק בלתי נפרד ולכך זיכרון של המשפטים הוא רק רמה ראשונה למעלה – הקרום שמכסה ..

    1. מאיר שלום,

      תודה על התגובה.
      החיים והדוג'ו נפגשים כל הזמן. למעשה, חד הם.
      כפי שציינת, לזכור משפטי חכמה הוא רק השלב הראשון. לפעמים, נדמה לנו שהצלחנו להפנים משפט מסוים ולחיות על פיו ואז מתברר לנו שלא כך הדבר, כפי שהיה לי במקרה הזה.
      זה תהליך טבעי, כפי שהוא קורה בדוג'ו: אנחנו מתאמנים על טכניקה מסוימת ונדמה לנו ש"היא שלנו" ואז באימון הבא היא פתאום אינה מצליחה כפי שציפינו. האם בשלב הזה מרימים ידיים? אני מאמין שאכזבה היא כלי מצוין אם משתמשים באנרגיה שלה נכון, כלומר חוזרים לחקור אותה ולנסות להבינה יותר לעומק. כאמור, החיים והדוג'ו חד הם.

      בברכת המשך הצלחה.
      אלי

  2. לחשוב גם על השורשים

    אני מתחבר לאיזכור של יובל דגן ז"ל. מקווה מאוד שכולנו נדע להעריך את מה שנתן לנו בחייו, ומקווה שתהיה לזה לכל הפחות השפעה טובה על העתיד של כולנו, בטח יעזור לנו לזכור מה הם השורשים החשובים שלנו.

    לגבי הפרסום עצמו, שמעתי את המילים בשיעור וקראתי אותן כאן, בהחלט מעורר מחשבה.
    יש דבר אחד שאני תוהה לגביו, שלא מתחבר לי עם הניסיון להיות כל הזמן בההסתכלות על מה שקורה מסביב (לא להתמקד רק ביד שמחזיקה…)
    המשפט: "לחשוב על השורשים ולא על העלים והפרחים" הוא שגרם לי לתהות.
    חשבתי על ניסוח אחר שאני אישית יותר מתחבר אליו:
    "כשמסתכלים על עץ, כדאי לנסות לראותו כמכלול. חשוב לא לפספס את מה שלא נראה, את השורשים, שאפילו שאינם נראים, הם חשובים. ללא הם אזי הענפים, העלים, הפרחים, והפירות, לא היו מתקיימים."

  3. גיל שלום,

    תודה על התגובה מאירת העיניים.
    אני מסכים לחלוטין עם מה שכתבת, נראה לי אפילו שזו כוונת המשורר.
    לעניות דעתי יאסואוקה-סנסאי כתב את הדברים בצורה שבה הוא מדגיש את הדרוש שיפור, כלומר, הוא מזכיר את אשר אנו כבני אדם נוטים לשכוח: את השורשים.
    הניסוח שלך הרבה יותר ברור ומדגיש את התמונה הכללית.
    תודה רבה שחידדת את הנקודה.

    בברכת המשך הצלחה, ומי ייתן ותמיד נזכור את השורשים.

  4. אלי ערב טוב,

    אכן החיבור בן החיים למוות קשה הוא ומעורר השתאות חוזרת פעם אחר פעם. כיצד להמשיך בחיים ולבחור בהם כאשר במקביל חיים נגדעים ? בושידו החיים בנשימה אחת. אמונה.
    אני חושב שאין תשובה מוחלטת וכל אחד בוחר בדרך אחרת של התמודדות. אני בוחר בדרך של נוכחות, לחוש את הרגע. אני מרגיש שהאייקידו מאפשר לנו להיות נוכחים בבחירה.

    כאשר קראתי לראשונה את שלושת הפרמטרים לבחירה הם נראו לי דומים ושלובים במימד הזמן.
    אם זאת, מעבר למימד הזמן קיימים מימדים נוספים כמו מימד הרגש – האם אני מרגיש שזו ההחלטה הנכונה ? האם אני מרגיש מחובר למרכז בעת קבלת ההחלטה ?
    וזה מתקשר לשורשים – האם אני נאמן לעצמי בעת קבלת ההחלטה ?

    1. רובי שלום,
      תודה על התגובה המצוינת.
      הדגשים שהוספת של מימד הרגש והחיבור לשורשים הפנימיים שלנו – הם דגשים מצוינים.
      כמו תמיד, תענוג לקרוא את התגובות שלך.
      קראתי והחכמתי!
      בתודה ובברכת יישר כוח.
      אלי

  5. אכן תגובות מאירות, מעמיקות ומלמדות. אני מאוד מתחברת לתמצות של הדברים. למוח שלי (לפחות) קל לזכור וליישם משפט אחד וזה הרבה. אפשר להשליך את זה על כל דבר בחיי היומיום ולאו דווקא על החלטות הרות גורל. סתם לדוגמא אתמול בערב התפתיתי לאכול צ'יפס שעמד בשקית על השולחן וההתחלה היה טעים ואחר נשאר טעם רע. אם הייתי חושבת לטווח ארוך אולי הייתי מקבלת החלטה טובה יותר ונמנעת 🙂
    בתקווה לימים שקטים שכל מאבקינו יהיו פנימיים שלנו.

    1. רבקה יקרה,
      תודה על התגובה והשיתוף.
      הסיפור הקטן והמאוד מוחשי שלך מאתגר לכולנו: להיות מסוגלים בתוך שגרת היומיום – לקבל החלטות קטנות מתוך מחשבה לטווח ארוך.
      ללא ספק – אתגר ראוי ביותר.
      מצטרף לאיחולייך לימים טובים ושקטים.
      שוב תודה!
      להתראות.
      אלי

  6. אלי יקר,
    התחושות הקשות לא עוזבות מאז מותו בטרם עת של יובל דגן זכרו לברכה. הכרתי אותו מעט, ומהמעט שהכרתי מאוד התרשמתי ועל כן הצער כפול… צר לי על רחלי וגם על יובל שהספיק כה מעט אבל גם הרבה מאוד בחייו…

    שמעתי את הטקסט פעמיים – פעם אחת בסוף השיעור הראשון ובשניה בסוף השיעור בו התאמנתי. בפעם הראשונה לא עלה לי מקרה מחיי, אלא רק יכולתי לחשוב שאולי מישהו שרחוק ממציאות חיינו יכול לחשוב אחרת, ועדיין הפתיעה אותי החשיבה העמוקה של נאקמורה שיהאן.
    בפעם השנייה ששמעתי את הטקסט עלה בי הזיכרון על החלטה גורלית שלקחתי בחיי – לקראת סיום התיכון הוריי עמדו בפני צומת דרכים: האם לנסוע לשליחות של שלוש שנים לארה״ב או להשאר בארץ ורק להחליף מקום עבודה. אותי השאירו עם ההחלטה האם להצטרף לנסיעתם/ להשאר בארץ, להתגייס והם יסעו או לבקש מהם שישארו בארץ. החלטה מעניינת לנערה בת 18…
    אני חשבתי ״לעומק״ והחלטתי להשאר מהרבה טעמים – לא רציתי לחזור ולהתגייס עם צעירים ממני, היה לי חבר וזה היה מגניב, קנו לי רכב כי לא יכלו להשאיר אותי כך באוויר וגם הבית היה לרשותי – נשמע כמו חלום בהתגלמותו…
    אלא שאם הייתי חושבת לפי שלושת העקרונות לא בטוחה שהייתי מגיעה לאותה מסקנה- בטווח הרחוק משפחתי נשארה 20 שנה בארה״ב ונוצר מעיין ריחוק ביני לבינם, את כל תקופת הצבא עברתי כחיילת בודדה עם כל המשמעויות שבכך; מבחינת המימדים השונים אכן למדתי להיות אלופה בפתרון בעיות אך נדרשתי לעיתים להתרחק מהרגש ולפעול רק מהשכל (כלומר להתרחק מהמרכז), התחדדה אצלי תחושת העצמאות והמסוגלות האישית אך במקביל למדתי לעשות הכל בעצמי מבלי לדעת לבקש עזרה; והשורשים… נראיתי תמיד מושלמת…

    טוב, הייתה לי זו תקופה מכוננת בחיי, למדתי והתחזקתי הרבה ועכשיו אני עובדת על החזרה למרכז של עצמי. לאימוני האייקידו יש חלק נכבד בכך…

    לבשורות טובות וימים שקטים

    1. מיכל יקרה,
      גם אני מרגיש בדיוק כמוך, התחושות הקשות לא עוזבות. הצער גדול מאוד. יובל ז"ל הותיר אחריו חלל גדול.

      תודה רבה על התגובה והשיתוף. אני מאוד מעריך את הפתיחות.
      לעתים קרובות, אנו מתבוננים בחוויות מכוננות בחיינו וחושבים: "היום הייתי עושה את זה אחרת".
      לדעתי, עצם האמירה הזו אומרת שהתקדמנו, התפתחנו והיום יש לנו יותר כלים. עדיין, בכל נקודה בזמן אנו עושים את הכי טוב שאנחנו יכולים, ואם נזכור זאת (מה שלא תמיד קל לעשות) נוכל לקבל את החלטותינו ביתר שלמות. זה הכי טוב שידעתי, היום אני יודע יותר טוב והייתי פועל אחרת…
      החוויות שחווינו הן שעושות אותנו למי שאנחנו.
      אני מאוד אוהב ומכבד את מי שאת! כפי שאת!
      לכולנו יש עוד מה לשפר, ואם נשכיל לקבל את עצמנו כפי שאנו, בלי ביקורת, ולשפר מתוך מקום של קבלה עצמית – הרווח כולו שלנו.
      שוב תודה על הסיפור האישי המרתק, הפתיחות והשיתוף.
      בברכת יישר כוח גדול!
      אלי

  7. הייתי קצת מרחיב/ממקד :
    1. טווח ארוך טווח קצר ( לכל החלטה צריך שיהיה ערך מידי וערך ארוך טווח )
    2. פרספקטיבות שונות ( להביט על כל החלטה בעיניים אחרות ולהבין איך היא ניראת בעיניים של אחרים )
    3. שורשים ( להבין שיש את מקור הבעיה "השורש" ואת הסימפטומים "העלים" ולדעת שטיפול בסימפטום לא יפתור את הבעיה אבל להיפך כן )

  8. נהנית לקרוא דבריכם, הנושאים חכמה ותבונה, הפרשנויות השונות המהדהדות לעומקים, נקודות המבט האינסופיות והיישום המשתנה בתהליכי החיים הבלתי צפויים.
    לחשוב רגש ולהרגיש מחשבה – מאפשרים להלך בינות החיים כוירטואוז אומן ולחגוג את השליטה שבאין שליטה.
    כה לחי לדרך!

    1. עינת יקרה,
      תודה רבה על תגובתך היפה והמנוסחת להפליא!
      "לחשוב רגש ולהרגיש מחשבה – מאפשרים להלך בינות החיים כווירטואוז אומן ולחגוג את השליטה שבאין שליטה."
      זה ניסוח נפלא ואני מאחל לכולנו שנמשיך לצעוד לכיוון הנפלא הזה שכה היטבת לתאר.
      בברכת המשך הנאה מהדרך.
      אלי

  9. שלום לכולם.

    אלי, אחלה נושא וחומר למחשבה. ובכלל, כל התגובות כולן, מחדדות את העניין על שלושת הפרמטרים שלו. אישית, אני מתחבר מכל האמור, לזה שיש צורך לאדם לקבל החלטה על זה שהוא ורק הוא מחליט על ענייניו. כמו בדוג'ו, צריך להיות מוכן ולהוביל את הסיטואציה ולא להיות מובל על ידה, ככה בחיים. שלושת הפרמטרים יגרמו לו בהחלט לקבל החלטה טובה יותר.

    לילה טוב.

    1. גבי היקר,
      תודה על תגובתך המאירה את הנושא מזווית מעניינת נוספת.
      כפי שהיטבת לציין, הנושא של קבלת אחריות על חיינו וההבנה שכל אחד מאיתנו "הוא ורק הוא מחליט על ענייניו" – הוא נושא חשוב ומרתק ביותר.
      בתודה ובברכת יישר כוח!
      אלי

  10. בחרתי להתייחס רק לשורשים:
    יש משפט שמלווה אותי לא מעט שנים ואיתו אני צועד ברגעים בהם אני כמעט ומאבד את הסובלנות:

    "הסובלנות משולה לעץ אשר שורשיו מרים אך פרותיו מתוקים"

    לכן מאד חשוב לנהוג כלפי האחר (בן/בת זוג, ילדים, עמית לעבודה או אוקה או כלפי תרגיל חדש ומאתגר) בסובלנות רבה אפילו אם היא קצת מרירה בתחילת דרכה, כי בסופו של דבר התוצאות/הפירות יהיו מתוקים. אני באופן אישי מעדיף להתפעל או לתת מילה לשבח לא על התוצאה אלא על הדרך לתוצאה שהם השורשים.

    1. אדיר שלום,
      תודה על תגובתך מאירת העיניים.
      המשפט שבחרת "הסובלנות משולה לעץ אשר שורשיו מרים אך פרותיו מתוקים" -מקסים ומעורר השראה.
      יישר כוח על כך שאתה מצליח ברגעים של תסכול וקושי להזכיר לעצמך את המשפט היפה הזה! כל הכבוד!
      תודה שחלקת.
      אלי

  11. בחינה של השורשים של הדבר, מנקודת מבט נוספת, היא גם בחינה של השורשים של המתבונן עצמו, מה מהותם והשפעתם על הדרך בה מתקבלות החלטות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

למה הוקרת תודה - זה הכי חשוב
הבלוג של אלי לרמן

למה הוקרת תודה – זה הכי חשוב? 感謝報恩

רגע לפני השנה החדשה – מה הייתם מאחלים לעצמכם? לאורך השנים בהן חייתי ביפן, סוגנומה סנסאי נהג לומר אינספור פעמים: "רגשות תודה זה הכי חשוב!" ותמיד שאלתי את עצמי: למה בעצם זה הכי חשוב? בשבוע שעבר סנסאי שלח מכתב לחברי הדוג'ו שמדבר על (איך לא?) "רגשות תודה והכרת הטוב".

המשך קריאה »