קודם זוז בעצמך

קודם זוז בעצמך!

באייקידו ישנו עקרון חשוב האומר: כאשר אתה רוצה להזיז את בן הזוג, ראשית זוז בעצמך.

כאשר בן הזוג אוחז את ידנו בחוזקה, הנטייה הטבעית היא לנסות ולהזיז את היד האחוזה בכוח, ואם זה לא מסתדר אז בכוח רב יותר…

סוגנומה סנסאי מסביר שהעיקרון הוא הפוך: כאשר אנו רוצים לגרום למישהו לזוז, הרבה יותר קל לעשות זאת אם אנו נזוז קודם. ניסיון למשוך או לדחוף את בן הזוג מבלי שזזתי בעצמי גורם להתנגדות. לעומת זאת ברגע שאני זז, באופן מפתיע, בן הזוג נוטה לעקוב. כאילו יש אנרגיה שנוצרת כתוצאה מהתנועה הגורמת לבן הזוג לנוע בעצמו.

העיקרון הזה נכון באייקידו, וכמו עקרונות רבים באייקידו, ניתן לחקור אותו גם בחיי היומיום. איך אני גורם לאנשים אחרים לנוע? איך מנהל טוב מניע את העובדים שלו? האם על ידי צעקות ואיומים? או אולי דווקא על ידי הפגנת גמישות ונכונות לבוא לקראת? ובחיים הפרטיים, אם יש לי ויכוח עם אדם קרוב בתוך המשפחה, מהי התוצאה של התבצרות בעמדה שלי? מניסיוני, גם כאן יפעל חוק הטבע "דומה מושך דומה" והתבצרות תגרור לרוב התבצרות של הצד השני. לעומת זאת, אם אני מוכן לזוז מעמדתי, יש סיכוי רב שגם הצד השני ינהג בהתאם. למיטב הבנתי, ברוב המקרים זו הנטייה האנושית.

החיים מזמנים לנו הזדמנויות רבות בהן ניתן לחקור את העיקרון הזה: בויכוח עם בן/ת הזוג, עם ילד מתבגר, עם עמית לעבודה. כל אי הסכמה היא הזדמנות לתרגל את עצמנו במיומנות של "קודם זוז בעצמך".

האם גם הניסיון שלכם דומה? אם יש לכם דוגמאות למצבים שבהם "זזתם בעצמכם" והדבר יצר שינוי בצד השני אשמח אם תחלקו איתי (אפשר להגיב בבלוג עצמו או במייל מה שיותר נוח).

8 תגובות

  1. הי אלי,

    תמיד כיף לשמוע אותך, ולראות איך אתה ממחיש את החיבור של האייקידו עם חיי היומיום.

    ניקח דוגמא קלאסית מעולם התיווך נדל"ן…

    נניח ויש לך בעל נכס שמבקש על הבית שלו 2.5 מליון ויש קונה שמציע 2.35.

    מה הסיכוי שתהיה עסקה אם בעל הנכס מתבצר בעמדתו ואינו מוכן לרדת במעט ולתת הצעה נגדית לקונה, נניח, 2.47 מליון ?

    במצב כזה הסיכוי שואף ל- א-פ-ס !!!

    לפעמים התגמשות אפילו סימלית של 30,000 ש"ח של בעל נכס יכולה להניע קונה לפעולה ולהעלות את ההצעה שלו באופן משמעותי ב- 70,000 ש"ח ואף יותר מזה, זאת בהנחה כמובן שהנכס בול בשבילו.

    אוהב ת'פוסטים שלך. הם מתחברים חזק ליומיום…

    המשך הצלחה,

    טל יצחק לוי – 054-4227269

    1. טל היקר,

      אני מאוד שמח שאתה עוקב אחרי הבלוג ותודה על המילים החמות.
      בכמה שורות הצלחת לתת לנו הצצה לעולם הנדל"ן, שלמרות שאיני מבין בו הרבה, דרך הדוגמה שלך הצלחתי להתחבר לעיקרון.
      אין כמו דוגמאות מוחשיות מהחיים!
      תודה רבה על השיתוף.

      המשך להצליח.
      שלך כתמיד.
      אלי

  2. לפני מספר חודשים נתקלתי במשפט הבה:
    "לכבד את השותף שלך, הזז את כל גופך, לא רק את היד" (צויין שזהו ציטוט משיממוטו שיהן)

    בתחילת הדרך חיפשתי רק את ה-"כיצד" (טכניקה), לאחר מכן עברתי ל-"סיבה" ולאחרונה יותר בכיוון של ה-"חיפוש". שלבי ההתפתחות באייקידו והשאלות ששואלים בשלבי התפתחות שונים הן מתנות יקרות. נושא התזוזה הוא אחד כזה, שאפשר לשאול עליו שאלות בשלבים שונים של האימונים.

    מה שאני אהבתי בציטוט הזה, הוא ההסבר הפשוט והנקי, בלשון פשוטה: "כי זה מנומס".
    משום מה נראה לי שללכת נגד, להתנגש ולהתנגד זה פשוט לא מנומס, לכן יש להמנע.
    כיצד הצד השני יתנהג אם נהיה מנומסים? האם נשפיע עליו לטובה? האם "יזרום" איתנו?

    אני יכול לומר שזה מאוד מאתגר לזוז כשמזיזים, לכן יש לתרגל זאת במודעות ולחפש שאלות ותשובות בכל תזוזה.

    1. אדי שלום,
      המשפט: "לכבד את השותף שלך, הזז את כל גופך, לא רק את היד, כי זה מנומס" מאוד יפה.
      הזכרת לי קטע יפה שקראתי בספרו של ניטובה אינאזו "בושידו" וכך הוא כותב:
      "נימוס היא מעלה קטנה מאוד אם היא נובעת רק מהפחד לפגוע בטעם הטוב. נימוס צריך להיות הביטוי החיצוני לאמפתיה לרגשותיו של האחר".
      גם מה שכתבת לגבי החיפוש שלך, המשתנה ככל שחולף הזמן – מאוד מעניין. גם אני מרגיש שינוי מתמשך בחיפוש שלי.
      תודה רבה שחלקת.
      להתראות.
      אלי

  3. אלי ערב טוב,
    נהניתי לקרוא את הפוסט האחרון, שמצא אצלי אוזן קשבת הן בתחום הנעת עובדים והן בתחומים נוספים. "חכמת השחרור" וחוסר ההדבקות ומוכנות לויתור על ההיצמדות לדרכי התגובה המוכרות הינה אחד מאפיקי המחשבה הבולטים בפילוסופיית הזן, אשר מוצאת ביטוי לא רק באומנויות לחימה (אצלך/אצלנו במשיכה לעומת דחיפה או קבלה לעומת דחייה/התנגדות) אלא גם ביכולת האדם או האמן לפעול מתוך הבנה כי הצמדות משמעותה שעבוד. הדבר מוליך למקורות הקדומים עוד יותר של הזן, בטאואיזם הסיני ואף הבודהיזם ההודי, שם שחרור מההצמדות למוכר יביא בשאיפה לשחרור מעולם התופעות והשגה של נירוואנה. יתכן ואייקידו הינה עוד דרך בה נדרש מהמתאמן לפעול מתוך חוסר מחשבה (מו)ותרגול מתוך שחרור מלא מהמוכר.

    1. ערב טוב יואב,
      מאוד יפה מה שכתבת.
      אני בהחלט חושב שאייקידו מכוון אותנו להשתחרר מההיצמדות.
      למיטב הבנתי, אנו לודמים את הטכניקה ואחר כך מנסים להתעלות מעליה. ביפן נהוג לדבר על מספר שלבים בלימוד:
      shu – Ri – ha
      השלב הראשון הוא של שמירה: לימוד הטכניקה וחיקוי של המורה.
      בשלב השני יש להתרחק ולחקור את הדברים כיצד הם מתאימים לך.
      השלב האחרון הוא שבירה של הצורה. זהו השלב בו האומן הולך מעבר לצורה. כמובן שאין מדובר על תהליך לימוד של שנה-שנתיים אלא תהליכים ארוכים המגיעים מתוך שליטה בשלב הקודם (אצלנו יש כאלה הרוצים להגיע לשלב של שבירת הצורה תוך כמה חודשים) אבל בסופו של תהליך אמורים להגיע לשחרור מהמוכר.
      תודה על שחלקת.
      להתראות.
      אלי

  4. אלי, אני מעוניין לתרגם לאנגלית על מנת שאוכל להפיץ זאת בין חברי ללימודים. האם זה בסדר?

    1. אוריאל שלום,
      איזה יופי שאתה עוקב אחרי הבלוג מארה"ב.
      אתה מוזמן לתרגם לאנגלית ולהפיץ לחבריך בשמחה!
      אנא שלח לי את התרגום שלך לאנגלית במייל – שנוכל להיעזר בו אם נחליט לעשות גרסה אנגלית לבלוג.
      להתראות.
      אלי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

פוסטים נוספים שאולי יעניינו אותך

ארוחת צהריים בבית משפחת האשימוטו 2015
בלוג חברי המרכז

ביקור בבית משפחת האשימוטו

האשימוטו סאן לומד ומלמד אייקידו כארבעים שנה. בניגוד למרבית היפנים, הוא ואשתו אוהבים לארח בביתם שבפרברי פוקואוקה, ורבים מחברי המרכז כבר זכו לבקר אצלם

המשך קריאה »
ללכת לאט ובהנאה
הבלוג של אלי לרמן

ללכת לאט ובהנאה

באחד מספריו מצטט סוגנומה סנסאי את שלושת המשפטים הבאים: "במקום ללכת 40 ק"מ ביום אחד, לך 40 ק"מ ב 10 ימים, ולך בהנאה!""מי שצועד בשקט

המשך קריאה »