יאמאוקה טששו ( Yamaoka Tesshu) היה איש אשכולות יפני, מורה לחרב, זן וקליגרפיה שחי בין השנים 1836 עד 1888. סוגנומה סנסאי אוהב אותו במיוחד.
בספר שכתב אחד מתלמידיו של יאמאוקה מסופר על אדם הלומד זן במשך שנים רבות שבא אל יאמאוקה וביקש ממנו: אנא ממך, הייתי רוצה לשמוע אותך שר את המזמור הבודהיסטי "רין-זאי-רוקו". יאמאוקה השיב: "אם אתה חפץ לשמוע את המזמור הזה, אני ממליץ לך לבקש זאת מראש מנזר קאמאקורה אין-גאקו".
האיש התעקש: "כבר שמעתי אותו שר את המזמור ואני מאוד אשמח לשמוע אותך".
"אם אתה כל כך מתעקש לשמוע אותי שר, בוא נעשה זאת. בוא איתי." – והוביל אותו אל הדוג'ו. יאמאוקה החליף לבגדי אימון והחל באימון חרב אינטנסיבי מול אחד מתלמידיו. לאחר שסיים החליף בגדיו וניגש אל המבקר: "נו, מה דעתך על הסגנון בו אני שר את הרין-זאי-רוקו?"
המבקר, שחשב כי יאמאוקה רק מתחמם באימון חרב לפני השירה – לא הוציא הגה מפיו.
יאמאוקה המשיך: "אני אוהב את אומנות החרב ולכן הדגמתי לך את מזמור רין-זאי-רוקו דרך החרב. שמעתי שאתה לומד זן זמן רב, אך אם אתה חושב שרין-זאי-רוקו הינו מזמור – גם אם תמשיך להתאמן עד מותך אין לך סיכוי להבין דבר. אתה חייב להשתמש בו, לחיות אותו, להפיח בו חיים. אחרת אין משמעות לישיבתך במדיטציית זן".
לאן לוקח אתכם הסיפור הזה? אשמח לשמוע איך אתם מבינים אותו.
4 תגובות
נהדר! זה הזכיר לי סיפור בו תלמיד מגיע למורה זן שלו.
המורה שואל אותו: "מה אתה רוצה"
והוא עונה – "אני רוצה להיות מאושר"
והמורה אומר לו:
– "אני" זה אגו – תוציא אותו מהמשפט
– "רוצה" זה חומרנות – גם את זה תוציא מהמשפט שלך
ועכשיו… תבדוק מה נשאר
(בטח אני מספר את זה לא נכון, אבל זה הרעיון)
הי קלאודיו,
מאוד יפה הסיפור שסיפרת. לא הכרתי.
כמה פשוט: "להיות מאושר". עכשיו כל מה שנשאר זה רק ליישם 🙂
תודה שחלקת.
להתראות.
אלי
אותי הסיפור מחבר לעקרון שהתוודעתי אליו במהלך הלימודים בטכניון: דרך אחת להעריך את המידה שבה אדם מבין עקרון או שיטה מסוימים, שלמד דרך דוגמה, היא לראות כמה אפשר להתרחק מהדוגמה המקורית כך שהוא עדיין יוכל ליישם את העקרון.
לדוגמה: אם למדתי על עקרון הקוזושי (הוצאה משיווי משקל) דרך הטכניקה אירימי נאגה, אז הרמה הבסיסית ביותר של ההבנה היא לדעת להשתמש בקוזושי באירימי נאגה. אם אני אדע להשתמש בזה בעקבות זאת גם באיקקיו אז אני אראה רמה יותר עמוקה של הבנה, ודוגמה להבנה עמוקה באמת תהיה אם אוכל להשתמש בעקבות זאת בקוזושי במשא ומתן עם חברה, נניח.
יעקב-ניר שלום,
תודה על התגובה היפה. בהחלט ניתוח מעניין של "המידה בה אדם מבין עיקרון". אני מתחבר לניתוח שלך.
בתרבות היפנית מדברים על כך שיידע הופך אמיתי כאשר אנו מסוגלים ליישמו בחיי היומיום. לשם אנו אמורים לשאוף.
סוגנומה סנסאי אמר לא פעם: "מי שמתאמן באייקידו יהפוך חזק פיזית. זו תוצאה טבעית של האימון. אבל להיות חזק בדוג'ו זו חוכמה קטנה. לעשות אייקידו בחיי היומיום – זו הרמה הגבוהה".
איך מיישמים את עקרונות האייקידו בחיי היומיום?
איך עושים אירימי נאגה בוויכוח עם עמית בעבודה?
אתגרים נאים.
תודה שחלקת.
בברכת יישר כוח.
אלי