שיעור בתוך שיעור

הציפייה שלי מהסדנה בדרך כלל מרוכזת בלימוד טכניקות נוספות ושיפור טכניקות קיימות. יש לנו אורחים חשובים שבאו מרחוק וגם מקרוב ואיתם מגיעים ניסיון רב, אחר, ושונה, ומטבע הדברים צופן בחובו המון פוטנציאל לימודי.
אבל בסדנה האחרונה פתאום גיליתי נושא שקיים כל הזמן בצורה כזו או אחרת ולפעמים מתייחסים אליו אבל לרוב עובר לידנו כלאחר יד.
בלי לתת לנושא זה שם אתן שלוש דוגמאות – שתיים שסוגנומה סנסאי התייחס אליהן במפורש ואחת שראיתי מהצד:

הראשונה – קידה. סוגנומה סנסאי התייחס לכך בסדנה אך לדעתי יש לי עוד מה ללמוד בנושא. הקידה היא חלק חשוב בכבוד ההדדי אבל לא פחות גם לכבוד המקום בו אנו מתאמנים. לכן גם הקידה צריכה להתבצע בצורה שמכבדת את הקידה עצמה. זו לא השתחוות או הטיית גוף – זו “קידה” ויש לה משמעות בתזמון, בביצוע, בהתייחסות ובמשמעות.

השנייה – כלי נשק. גם כאן סוגנומה סנסאי התייחס לכך בסדנה ולדעתי אנחנו צריכים להפנים זאת יותר. כלי הנשק שאנו מתאמנים אתם הם חלק מהאימון עצמו ולא אביזר עזר ולפעמים אנו שוכחים שכלי הנשק הם חלק מהאייקידו עצמו. בדיוק כפי שבאימון אנו מזכירים לעצמנו (לפעמים) שזהו “סכין אמיתי” או “חרב אמיתית” כך עלינו לקחת או לקבל את כלי הנשק בצורה נכונה ולבסוף להניח אותם במסודר, במקום ובכבוד – לדוגמה: בסוף האימון לא צריך לרוץ ו”להשליך” את כלי הנשק במקום, אפשר להניח אותם לצידנו ובחיבור למחזור האימון הבא להשתמש שוב או להחזירם במסודר.

השלישית – מקרה שקרה בסדנה. ביום הראשון בשיעור הבוקר לא יכולתי להשתתף ולכן ישבתי מאחור והתאמנתי בצפייה. בזמן השיעור של סוגנומה סנסאי פתאום שמתי לב שבמהלך החלק שבו כולם מתאמנים ועסוקים אחד בשני, סוגנומה סנסאי עובר לאורך קצה המזרן ומסדר את הסנדלים שלנו בניצב למזרן ועם הכיוון החוצה – וכאן אין צורך להמשיך.

לדעתי נושאים אלו חשובים ומשלימים את המשמעות של האייקידו ואני אישית לוקח אותם כהארות להמשך.

מאיר

כתיבת תגובה

שינוי גודל טקסט
ניגודיות גבוהה