מה מייחד את האייקידו?

יש שיאמרו שהדגש על "השימוש באנרגיה של התוקף" הוא מה שמבדיל את האייקידו. זה בהחלט מאפיין חשוב אבל יש אותו גם באומנויות אחרות. לעניות דעתי, מה שמייחד את האייקידו הוא העובדה שהמייסד הכניס בו את המושג "אהבה". תארו לכם, ליצור אומנות לחימה חדשה ולאמר בראש חוצות שזו אומנות המבוססת על אהבה! איזה אומץ!

אבל מה זה אומר לנו, האנשים הרגילים הלומדים את האומנות? בפשט, זה אומר: "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך".
אף אחד מאיתנו אינו אוהב שמכאיבים לו ובטח לא שפוצעים אותו.

הערב שוחחתי עם שני חברים יקרים בדוג'ו וכל אחד מהם סיפר לי על מקרה שונה בו מישהו ותיק פצע אותם תוך כדי שיעור אייקידו. בכל מקרה היה מעורב סמפאי שונה וגם הטכניקה הייתה שונה אך המהות הייתה זהה: מתאמן ותיק מבצע טכניקה על אוקה צעיר ממנו, הטכניקה כואבת, האוקה אומר שזה כואב, ובפעם השנייה הנאגה מבצע את הטכניקה בצורה חזקה יותר והאוקה נפצע. אני מכיר את שני החברים הוותיקים שביצעו את הטכניקה וברור לי במאה אחוז שלא היה זדון.

אז מה כן?
הייתה חוסר מודעות, ויותר מכך, חוסר כבוד. כל מתאמן בדוג'ו מחפש משהו אחר באייקידו. זה טבעי והגיוני מעצם העובדה שכולנו אנשים שונים. יחד עם זאת, יש כללים וכולנו מחויבים להם. האימון באייקידו בנוי מתרגול הדדי: האוקה משאיל לנאגה את גופו, פשוטו כמשמעו, על מנת שילמד את הטכניקה. המשמעות היא שהנאגה מחויב לשמור על האוקה מכל משמר.

כאשר שני חבר'ה חדשים מתאמנים יחד, יש סכנה מאחר והם אינם מודעים לעצמה של הטכניקות. אבל ככל שעובר הזמן, יחד עם העליה בסולם הדרגות, יש אחריות. האחריות לשמור על האוקה. וכששני חברים מתאמנים יחד האחריות הזו תמיד רובצת לפתחו של הוותיק.

הטכניקות באייקידו יכולות לשבור. את זה כולנו מבינים. אבל, המטרה באייקידו היא לבנות אחד את השני בעזרת הטכניקה.
זו רמה נמוכה לפגוע שמישהו שבא לעזור לך ללמוד את הטכניקה. אין שום הצדקה לכך שמישהו ותיק / חזק יפצע מישהו אחר. ובמיוחד אין הצדקה אם האוקה אמר במפורש שהביצוע כואב לו.

לאורך השנים יצא לי להתאמן עם פרטנרים רבים במקומות שונים בעולם, חלקם בעלי דרגות גבוהות ביותר. ככל שהרמה של בן הזוג גבוהה יותר, כך השליטה שלו אמורה להיות גבוהה יותר. אני תמיד לוקח דוגמה מסוגנומה סנסאי, שהטכניקה שלו היא ברמה כזו שהיא תמיד עובדת, אבל לעולם אינה כואבת. הטכניקה ברמה הגבוהה אמורה להרגיש כאילו היא "עוטפת אותך". אין לך מוצא. אבל היא לא אמורה לכאוב ובטח ובטח שלא לפצוע!

ברור שכולנו בני אדם ויכולות לקרות טעויות ב"להט הקרב". אבל חשוב שנזכור את המסגרת בה אנו פועלים, מסגרת בה אנו עוזרים אחד לשני ללמוד את הטכניקה ולכן מחויבים לשמור על בן הזוג. זהו ערך עליון, הרבה מעל "שהטכניקה שלי תעבוד".

כמו בכל דבר בדוג'ו, ה"צעירים" לומדים מה"וותיקים", ואני סומך על ה"חברים הוותיקים" שיזכרו את המחויבות הזו וישמשו דוגמה לחדשים. את הכלל הפשוט של "אל תעשה לחברך מה ששנוא עליך" כולנו מכירים. המבחן האמיתי הוא כמו תמיד ביישום.

תגובות יתקבלו בברכה.

כתיבת תגובה

eight + seven =

שינוי גודל טקסט
ניגודיות גבוהה