יום אחד חיים שלמים

6 תגובות

1. אין ספק שהחלק הקשה הוא לזכור לבוא "חדש" גם לתחילת היום וגם לכל טכניקה.

   אפילו להתחיל אימון לוקח לי זמן עד שהראש מפסיק לרוץ מכל הדברים שעברו במהלך היום.

   כמו הרבה דברים בחיים, וגם באייקידו, יש את עניין התרגול. לזכור לבוא חדש לכל טכניקה ועם הזמן, ללא מאמץ, הטכניקה משתפרת והופכת להיות חלקה וטבעית דווקא מתוך השחרור והנינוחות, טכניקה שתמיד תהיה הטובה ביותר כשמינימום כוח הושקע בה, וכשאנרגיה של האוקה המשיכה לזרום למקום אליו הוא דחף, ולא משכנו אותו לשום מקום…
   כך גם בחיים, לנסות ולזכור להתחיל את היום נקי ומשוחרר ולהשתפר עוד טיפה בכל פעם.
   אמשיך לנסות. תודה.

   הגב

   1. שרון יקר,
      תודה רבה על התגובה היפה.
      אני מאוד מתחבר לדברים שכתבת.
      מאחל לכולנו שנמשיך לנסות ולהשתפר עוד טיפה בכל פעם.
      תודה רבה.
      אלי

      הגב

2. אני מאוד מתחבר לשתי הנקודות הראשונות. יחד עם זאת, מנקודת מבט אישית, אני חושב שהפוקוס שלי (מתוך המקום בו אני נמצא היום באייקידו ובחיים) צריך להיות על הנקודה השלישית, על ההזדמנות שמוענקת לנו בכל יום חדש.
   לא לקחת כמובן מאליו שום דבר, לחבר את היום הזה לחזון שלי ולמטרות שהגדרתי לעצמי מבלי להסתכל אחורה בתסכול על מה לא השגתי אלא על מה אני יכול להשיג היום ובעתיד – גם באייקידו וגם בחיים.
   לשאול את עצמי בכל יום – האם אני על המסלול שיוביל אותי למטרות שלי. אם כן, אז להמשיך לפעול בדרך שבה אני פועל ואם לא – אז לשנות, גם באייקידו וגם בחיים.
   בסופו של דבר, אני חושב שזו הבשורה שמגיעה בכל יום חדש. שבכל יום אני יכול לשנות, בכל יום אני יכול לבחור האם האגו שלי ינהל אותי או אני אותו, בכל יום אני יכול וצריך לבדוק את מידת הנחישות שלי. גם באייקידו וגם בחיים.
   העיקר הוא להיות מחויב בכל יום מחדש – לעצמי ולסובבים אותי.

   מאחל לעצמי ולכולנו שנצליח להשתפר כבני אדם בכל יום עוד קצת.

   שנה טובה,
   יעקב.

   הגב

   1. יעקב יקר,
      מילים כדרבנות.
      מאוד התחברתי למה שכתבת. מילים שבאות מהלב.
      מצטרף לאיחוליך לך ולכולנו – שנצליח להשתפר כבני אדם בכל יום עוד קצת.
      תודה רבה ושנה טובה.
      אלי

      הגב

3. “אייקידו היא אומנות לחימה לאנשים שאינם מושלמים ויש להם עדיין מה לשפר.”

   אני מתחברת מאד למשפט הזה.
   עבורי אייקידו זו הדרך לפרום את מרקם ההתניות המתעוררים כתגובה אוטומטית להתקפה. אהבתי שחיברת את הרעיון הנשגב של ״יום אחד חיים שלמים״ אל תוך התירגול כשהצעת לבוא אל הטכניקה הבאה כאילו היא יום חדש. זו היתה השראה נהדרת. כעת, כשאני מהרהרת על כך, עלתה לי תובנה.

   בשכל אני מבינה ורוצה להיות נוכחת ברגע עכשווי כחדשה, רוצה להיות בוחרת בתגובה במקום מגיבה באוטומט. המטהקוגניציה מפותחת יותר מהבינה הגופנית האייקידוקית אצלי. בהבנה השכלית אני יודעת ומבינה ״איך״ ו״מה״. בגוף – עוד לא.
   לחשיבה ביקורתית יש מקום יעיל במקומות אחרים בחיים, אבל בתירגול אייקידו היא מתגלה כאבן נגף המעכבת אותי. לכאורה החשיבה הביקורתית מוכרת ככלי פנימי לשיפור בתיפקוד. אלא שעל המזרן היא כלי לא מתאים. הכלי המתאים מתגלה כתירגול ״היום החדש״ החדשנות הזו – לבוא אל הטכניקה הבאה כאל יום חדש. לצאת מהראש ולהיות בגוף. לתרגל כל הזמן לשמוט את המח, לשמוט את מה שהיה, לבוא נקיה וחדשה. זה לא רק האיך…זה לתרגל את ״זה״.

   קצב ההתקפה עבורי חיוני לתירגול ה״ביום חדש״. כשההתקפה מבוצעת מהר, אני נופלת ל״אתמול״. אני נבהלת, אני מגיבה באוטומט. בהתקפה בקצב טאי צ׳י, מימד הבהלה אצלי נושר. אני חווה את הזמן כמספיק בכדי לסנכרן את התנועה והכוונה. נשארת רגועה. ככל שהתירגול חוזר על עצמו בקצב איטי, הגוף לוקח את מושכות החשיבה והמיינד שוקט.

   בגדול, מעבר למזרן, המיומנות לבוא כחדשה אל היום מצריך שקט. מאין השלמה פנימית, לשחרר ציפיות מהיום שבא. לפקוח עיניים טריות על כל אדם וסיטואציה הנקרים לדרכי (כולל על עצמי) ולראות על נקי – כהזדמנות המזמנת משהו חדש מתוכי.

   הגב

   1. עדי יקרה,
      תודה על התגובה מאירת העיניים. בעזרת הכתיבה היפה שלך עזרת לי לראות את הדברים מחדש!
      מאוד מתחבר לדברים שכתבת. האתגר של "לבוא חדשים" אל הטכניקה הוא אתגר גדול בכלל ובתרגול אינטנסיבי בפרט.
      ואותו אתגר (של "לבוא חדשים") בהקשר של היומיום (כולל אל עצמנו) הוא אתגר בסדר גודל עצום!
      נמשיך לתרגל ולנסות להתקרב…
      תודה רבה שחלקת.
      חג שמח 🙂

      הגב